<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"א ח"ב</h1>
<h2>דף כט.</h2>
יורש או לוקח אינו צריך טענה עם חזקה אלא יביא ראיה שהחזיק מורישו או המוכ' ואינו צריך לומר מורישי או מי שמכר לי לקחה ממך כי אנן טענינן ליה בתרא. כל מקום שצריך להביא ראיה על חזקה ומחזיק בקרקע דוקא כשהמערער מביא ראיה שהיא שלו אבל אם אין לו ראיה נאמן המחזיק לומר שלך היתה ולקחתי ממך ואפילו לא אכלה שני חזקה ומודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו וכן כתבו התוספות והפסקנים בתרא. כל מקום שצריך להביא ראיה על חזקה למחזיק בקרקע דוקא כשהמערער הביא ראיה שהביא וכו' בתרא. מביא ראיה שאכלה שנים בשופי אינו צריך להראות שטר מכירה בתרא. שלשה שני חזקה צריכין רצופין ואם אכלה אחד ולא אכלה השנה שנייה ואחר כך שתי שנים לא הוי חזקה ואם זרעה שנה והובירה וזרעה שנה אחת אפילו במקום דאיכא דזרע ואכלה ג' שנים בלתי שנה שהובירה הויא חזקה כי לא הוביר אותה אלא כדי שתעשה יותר בשנה הזריעה בתרא. חזקת הבתים ג' שנים שלמות ואם יעידו ששנים שדר בה ביום ובלילה כדרך מנהג בני אדם שראוהו נכנס לביתו לערב ויוצא לבקר אף על פי שלא ידעו שיוצא בלילה הויא חזקה וכן העידו שני אנשים ששכרו ממנו הבית ודרו בה ג' שנים סתם אפילו לא אמרו ביום ובלילה הויא חזקה והוא שלא פרעו עדיין השכירות אבל אם פרעו עדין השכירות נוגעין בעדותן הן שצריכין לפרוע השכירות פעם אחרת לזה המערער אם לא יעידו פי' ואפילו שיחזרו לגבות השכירות מזה המחזיק אפי' הכי אינן רוצין לעמוד לדין עמו שמא יכפור להם כתב הראב"ד דוק' כשכתבו שטר השכירות אבל לא כתבו לית ליה קלא. ושאר הפוסקים כתבו שטר שכירות ואפילו לא דרו בה אלא שני שוכרי' בכל שנה מכל שלש השנים ואפילו אין שם שטר וכן הדין אם לא דרו בה אלא אח' ראשונה ושנייה ושלישית והשני רביעית וחמישית וששית וכן אם אין שם שטר אלא א' לכל שנה עד שש שנים מושכרים הוי חזקה וכן כתב הרשב"א ולפי דברי ה"ר יונה אם קדם מחזיק לבית דין ואמר קבלו עדותי מאלו והשוכרי' שמא יבא מערער ויפסול אותם מפני שכבר פרעו השכירות מקבלן ופר"ח אם אינן דרים עתה בבית אינן נוגעין בעדותן אפילו אח' שבא מערער ואפילו פרעו השכירות ולפי שאר הפוסקים עדין נוגעין בעדותן הן וכן עקר ויש מן הגדולים שנהגו ואפילו בא מערער ופרעו כבר השכירות ודרין בו עתה אם החזירו להם השכירות לאו נוגעין בעדותן הן אבל שנסתלק הגורם חזרו להכשירן וכן עקר בתרא. טען מערער על הבתים שלא דר בה כי אם ביום צריך להביא עדות שכנים או שוכרין ואם טען ואמר בעדות השכנים שאחר שראוהו נכנס בבית ולערב וראוהו שמא יצא מביתו בלילה והלך ללון בבית אחר צרי' עדות שוכרין. ועוד פשוט ואם המערער (מכל) [רוכל] המחזיר בעיירות אף על גב דלא טעין טענינן ליה שיביא ראיה מחזי' ביום ובלילה וחנות שמוכרין בו מזון אף על גב דטעין אינו צריך להביא ראיה כי אם ביום וצריך ששה שנים ביום ואם השוכרין רוכלין מחזירין בעירו' אף על פי שלא דרו כי אם כשבאים לעיר עדותן עדות אף על פי שלא טען מחזיק אנן טענינן ליה ומקצת יום ומקצת לילה הוי עדות ואף על פי שהשכנים המעידין לפעמים הולכין לחוץ לעיר ואם אמר המחזיק תעידו סתם שלשה שנים אף על פי שלא ידעו כי אם מקצת יום ולילה מעידין ויש מי שפירש דמיירי ברוכלים שהמחזי' רוכל אנן טענינן ליה אף על גב דלא טעין איהו שדר פה בימים ובלילות ובמרחצאות דאין תשמישן בלילה כי בשלש שני החזקה וכן מוכח בפרק השוכר בתרא. מחזיק בבית אף על פי שהוליך מקצת השנה לעסקיו הוי חזקה בג' שנים ואינו צריך להביא ראיה שהשלים אחר הג' שנים מה שהלך חוץ לעיר. וכן בית הכנסת שהביא ראיה שיש בה כל זמן שנכנס לבית הכנסת ולא שינה מקומו זולתי באבלות שלו או של אחרים שכמה פעמים לא נכנס לבית הכנסת הוי חזקה בג' שנים ואין צריך להשלים מה שלא נכנס ולא דמי לחנות שצריך להשלים הלילות שלא דר שם או לשדה שהובירה שצריך להשלים הזמן שהובירה לג' שנים דהתם ידוע והכא אינו ידוע כי פעמים גדול הביטול ל' פעמים קטן כך דקדקו התוספות בפ"ג בתרא.
<h2>דף כט:</h2>
שני אנשים שקנו דבר שצריך חזקה ג' שנים והחזיקו שניהם ששה שנים מפוזרות אינה חזקה כגו' הא' אג"ה והשני בד"ו ואפילו היה להם עדות שהחזיק בה המוכר יום א' וכיון דלא הוי חזקה לא טענינן להו דאותו שמכרה להם קנאה מהמערער ואם כתבו שטר חלוק' שישתמש כל א' יומו או שנתו והחזיקו שלש שנים אפילו בין שניהם הוי חזקה בתרא. אכלה כלה שלש חוץ מבית רובע אם אותו בית רובע הוא בר זריעה קנאה כולה חוץ מבית רובע ואם אינו בר זריעה והחזיק בו למשטח ביה פירי או להעמי' שם בהמ' קנה הבית רובע אגב ארעא ואם לאו לא קנה. יראה שאם פחות מבית רובע קנה אותו אגב ארעא דלא הוי דבר חשוב. וזה דוקא בהחזיק שלש שנים אבל מחזיק כגון אחין שחלקו או במקבל מתנה די כמו לוקח דכיון שהכיש מכיש א' קנה כולה וכן כתב בן מאגש בתרא. מאי בעית בהאי ארעא ואמר ליה מינך זבינתא ואכלה שני חזקה כלומר דרתי ביה ג' שנים ולא מיחת בי ואמר ליה אני הייתי דר בבתים הפנימים והיה לי דריסת הרגל עליך ולכך לא הייתי חושש למחות ויש לו עדים שהוא דר בפנים אבל אינו ידוע באי זה דרך היה יוצא על המחזיק להביא ראיה שאין לו עליו דריסת הרגל ואם אין לו עדים שדר בפנים אינו צריך המחזיק עדים שלא היה עליו דריסת הרגל. או המערער שאמר עמך דרתי ואכלתי תוך השלש שבוע או שבועים ועדין לא השלמת הג' שנים תבטל חזקתו מאחר שהעדים אינן יודעין והוא ידוע שדר בפנים אינו נאמן אלא עדים. בתרא.
<h2>דף ל.</h2>
מאי בעית בהאי ארעא וכו' ואמר מינך קניתי ואכלתיה שני חזקה אם המערער אומר שלא היה בארץ בזמן שהחזיק כלומר מכל אותן שלש שנים שהחזיק נאמן וצריך המחזיק להביא ראיה או שנודע שהיה במקום שאין שיירות מצויות ובא לעיר ל' יום והיה טרוד כל ל' יום בשוק לקנות אינה חזקה בתרא. מאי בעית וכו' ואפילו אין עדים למערער שהיא שלו וא"ל מפלוני קניתיה שאמר לי שהיתה שלך ושקנאה ממך חוזרת למערער ולא אמרינן דאי בעי אמר מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה מאחר שאינו יודע אם קנאה המוכר ממנו יגבה מעותיו מן מוכרה. וכתב הרא"ש כי נראה לו כי אף על פי שיהיה נאמן אותו שמכרה במגו כמו שכתב הוא בקושיא אין זה מגו טוב לגבי מחזיק כי יותר טוב לו כלומר זאת הטענה שהוא אומר לו ממה שיאמר לא היתה שלך מעולם כי מתירא או שמא יביא עדים שמכרה מערער למוכר. פיר' ומ"מ אם המוכר לפנינו יעמוד בדין עם מערער ואם זכה מוכר תו לא מצי טעי' מערער עם מחזיק ודוקא שעמד בדין מוכר קוד' שזכה מערער בדין מן המחזיק. בתרא. מאי בעית וכו' ואמר לו מפלוני קניתיה והיו עדים שדר בה יום א' ואכלתיה אני שני חזק' ואמר לו גזלה הימיני פי' והוחזק בגזלנות על שדה זו וגזלן אין לו חזקה וכן הבא מכחו ואמר לו נתייעצתי ממך ונתת לי עצה לקנותה פירוש ואף על גב דאמרינן בו אפילו הודה לו לגזלן אינו מועיל כי מודה מיראה מ"מ ביני לביניך הייתי יכול לומ' לי שגזלה ממך עם כל זה יכול לומר מערער השני נוח לי וראשון קשה ממנו מאחר שלא עשה מעשה כי אם דיבור בעצה כי מעשה הוא כגון העורר על השדה וחתום עליה ויחזור עתה למערער. בתר'.
<h2>דף ל:</h2>
העורר על השדה והוא חתום בשטר מכירה מאחר שעשה מעש' או עשאו סימן לאחר איבד זכותו ואם אמ' תלם א' עשיתי לו סימן ולא יותר נאמן ולא אבד אלא התלם ויערער על השאר ואם עשאו סימן לעצמו ולא איבד זכותו דאי לאו דעבד הכי לא הוה זבין לה. וכתב רבי יונה ואותו תלם צריך שיהיה בת ט' קבין ועוד בכתובות ונותן לה התלם עם אילנות אם היו שם כלומר המערער למחזיק ויכול לטעון מערער חזרתי ולקחתיה ממנו. וכתבו התוספות ואם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר יכול לטעון מגו דיכול לומר אין זה כתב ידי דאי כתב ידו יוצא ממקום אחר אינו נאמן מערער לומר חזרתי ולקחתיה ממנו מאחר שהודה שהיא של מחזיק ודוקא עד אם חתום בשטר לעד אבל אם חתום שם לדיין כגון בקיום לא איבד זכותו כי הדיינין חותמין אפילו לא קראו השטר בשום מעשה בית דין או בקיום שנעשה על השטר והעדים אינן חותמין עד שיקראוהו בתרא כתובות. מאי בעית וכו' א"ל מפלוני קניתיה ויש לי עדים שדר בה הוא חד יומא שקנאה ממך ואכלתיה שני חזקה ואמר לו הוא גזלה ממני ואמר לו והלא באתה לי הלילה עם עדי' רוצה לקנותה ממני ואם אמת היה שקניתיה מפלוני כמו שאתה טוען למה היית רוצה לקנותה ממני יכול מחזיק לומר עביד איניש דזבין דבר שיש לו דין כדי להסיר מריבה ושלא לבא לדין בעבור שידעתי שאתה תבוא לערער הייתי רוצה לקנותה כמו כן ממך ואפילו יש לו עדים למערער שהיה שלו בתרא. מאי בעית וכו' אמר ליה מפלוני קניתיה ואכלתיה שני חזקה ואמר ליה מערער הרי שטר מכירה בידי שקניתיה מאותו פלוני זה ד' שנים ואמר ליה מחזיק שני חזקה טובא קאמינא ויש לו עדים שאכלה ז' שנים הרי זו חזקה ואם יש לו עדים מו' אינה חזקה כי קורא אדם שני חזקה לכמה שני' וקודם שקנאה מערער החזיק בה ג' שנים ואין המכירה שטוען המערער כלום ולפי' אם הביא מחזיק עדים שהחזיק בה ז' שנים ג' קודם המכירה עד היום יקום בחזק' מחזיק ואינו נקרא טוען וחוזר וטוען אבל אם אכלה שני שהם שתי שני' קודם המכירה בשטר של המערער אין חזקתו כלום שאין לך מחאה גדולה מזו שמיחה המוכר כשמכרה למערער קודם שנשלמו שני חזקה למחזיק והיה לו למחזיק ליזהר בשטרו. פירו' ואם טוען בפי' שאכלה שלשה שנים אפילו הביא עדים אחר כך שאכלה ז' שנים מפקינן מיניה דהודאתו יותר מהעדים ואף על פי שחזר לטעון כמו העדים אין טוען וחוזר וטוען בתרא.
<h2>דף לא.</h2>
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי והמערער הביא עדים של אבותיו והמחזיק הביא עדים שאכלה שני חזקה אינו נאמן המחזיק מאחר שעדים מכחישין טענתו פירו' ואפילו לא העידו שאביו של מת מתוכ' אלא שהיתה של אבותיו יש מן הגדולים שכתבו שאם יש לזה שהביא חזקת עדים דדרו בה אבותיו יום א' סמוך למיתתן מוקמינן ליה בחזקתו אבל יש מהן שכתבו דלא וכן כתב הרשב"א דלא אמרי' טענינן ליורש אלא כשבא בטענת ספק אבל היכא דטוען איהו בעצמו לא. ועוד פשוט שהעדי' של מערער מכחישין אותו ואם חזר וטוען קודם שיצא מבית דין של אבותיך היה אבל קניתיה ממך והאי דאמרי' של אבותי דסמיכנא (בהברא' בתי) [כדאבהתי] נאמן וכ"ש אם אמר של אבותי שלקחוה מאבותיך וחוזר וטוען כזה שאינו סותר לגמרי טענה ראשונה אלא מתקנה אבל אם יצא מבית דין וחזר לטעון כזה אינו חוזר וטוען כי למדו לו אלו הטענות והם שקר או שאמר מתחלה של אבותי ולא של אבותיך ועוד פשוט ואם נטען טוען חוץ לבית דין של אבותי ולא של אבותיך יכול לחזור ולטעון בבית דין אפי' סותר לגמרי כל הטענה הראשונה בתרא. זה אומר של אבותי ושני חזקה וזה אומר כמו כן והא' הביא עדי' של אבותיו ושאכלה שני חזקה והא' מביא עדים שמכחישין עידי חזקה ואומר שזה אכלה מחזקין לאותו שהביא עדים של אבותיו שאע"פ שהכחישו' בשני חזקה לא הכחישום באבותיו ואם חזר והביא עדים האחר כמו כן שהיתה של אבותיו אוקי תרי להדי תרי וכל דאלים גבר כלומר העדים נגד העדים ואף על פי שהחזיקוהו בית דין ביד אותו שהביא עדים תחלה שהיתה של אבותיו מורידין אותו ממנה ולא חיישינן לזילותא דבי דינא וחוזרין דינן לאחור ודנינן להו כל דאלים גבר בתרא. ואם טען שאחר ששלמו ימי המשכונה החזיק שני חזקה אמרי' ליה זיל איתיה ראיה ואם נתברר שאכל שני חזקה אחר ששלמו ימי המשכונה אם לא נחלקו בו הגדולים ורוב הפוסקים הסכימו דהוי חזקה דהיה לו למחות וכן כתב א' מאגש בשם רבו רב אלפסי וכן כתב רבינו תם.
<h2>דף לב:</h2>
מאי בעית וכו' מינך זבנתה והא שטרא ואמר ליה שטר מזויי' הוא גחין מחזיק ולחיש לדיין אין שטר מזויף הוא שטר היה לי טוב ואבד נאמן מחזיק כי היכי דקיימי ארעא תיקום מגו דאי בעי אמר שטר חוב הוא בתרא. מי שנודע בעדים שבא לידו הקרקע על ידי משכונה אינו יכול לומר לקוחה היא בידי בתרא. הלוקח מן הלוקח אע"פ שאמר גזול' היא בידי לא כל הימנו לאב' זכותו של לוקח ומי שנודע בעדים שבא לידו הקרקע על ידי משכונה אם יכול לומר לקוחה היא בידי בתרא. נשבעין על חזקת קרקעות ועל כל דבריהם שבוע' הסת אף על גב דאין נשבעין על הקרקעו' שבועה דאוריתא ויש מי שכתב דאין נשבעין על חזקת שבוע' דאף על גב דנשבעין על הקרקעות שבועת היסת דוקא בטענו' אחרו' אבל לא בחזקה אבל מחרים חרם סתם בתרא. אם יש קול שמכחיש טענה לקוחה היא בידי כגון שיצא קול שני חזקה שבא לידו במשכונה החזקה אינה חזקה בכל מחאה אינה אלא הוצאת קול וזה הקול הוא במקום מחאה כך פירש ה"ר יונה בתרא.
<h2>דף לג:</h2>
זה אומר של אבותי וכן האחר והאחר הביא עדים של אבותיו עד יום מותם והאחר שאכל שני חזקה אינו נאמן מטעם מגו דיכול לומר ממך זבנתה מאחר שמכחישין העדים וחוזר הפירות מגו במקום עדים לא אמרינן שאכל אפי' בהודאת פיו מאח' שמכחישין אותו ואינו נאמן לגבי פירות לומר דידי אכלי מגו דיכול לומר לא אכלי דהוי מגו במקו' עדים שכבר העידו שהיתה של אבותיו וגם הפירות הם של מערער דאין אנו יכולין לומר שיהא נאמן לומר שלי אבל אם לא שנכחיש העדים וחוזר הפירות לאותו שהביא עדים של אבותיו אף על פי שאין שם עדי' שאכלם כי אם בהודאת פיו וגם הקרקע בתרא. תשובה לרשב"א ראובן שהוא מחזי' בקרקע שהיא מוחזק וידוע מתחלה לשמעון ושמעו' זה אינו עמו במדינה ובא ראובן לבית דין ועידי חזקתו עמו אם מקבלים בלא שמעון שאומר שנאבד שטרו והשיב כי מקבלין כי לא אמרו אין מקבלין אלא כשמערער שמעון דכל מחזיק בקרקע סתמא שלו הוא מאחר שאין מערער דלא מחזקינן אינשי בגזלני וכ"ש שאינו בעיר באותה דהגוזל דלא בעי שלחו לו ולא בא וכן דעת הראב"ד בהגוזל וזו אפילו קרא ערער ומי' בקרקע שלו ודאי נראה דאין מקבלים משום דאין מחזקין זה על זה בקרקע משותף אלא אם כן ראוי ליחלק וירד לכלו. מאי בעית וכו' מינך זבנתה והביא ראיה משתי שנים חוזר הקרקע חוזר הפירות אם יש עדים שאכל הפירות ואם אין עדים נאמן בשבועת היסת על הפירות שאכלם בדין מאחר שאין מכחישין העדים שהביא לשתי שנים והוא טוען שאכלה שלשה שנים וכן אם יש עד אחד שאכל שלשה שנים נאמן בשבועת היסת שאכלם בדין ולא דאמי לעד אחר דהוה לי' שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם כמו שכתבתי בתרא וברשב"ם. מאי בעית וכו' לפירות ירדתי נאמן בשבועת היסת על מה שאכל ולא להבא מאחר שמערער בעל הקרקע ואם טען מתחלה לקוח' כלומר ממך זבינתה וחזר ואמר לפירות ירדתי אינו טוען וחוזר מאחר שסותר טענותיו בתרא וברשב"ם.
לשון הרמב"ם בסוף טוען ונטען [פט"ז ה"ו] היו ב' עדי' מעידין על שמעון שאכלה פחות משני חזקה יחזור כל הפירות שאכל אפילו היה עד אח' חייב להחזיר על פיו שהרי אינו מכחיש העד אלא אם אמת העיד ואכלתי ושלי אכלתי אין בית דין יכול לשער אותם כשער הבתים וכיוצא בהם שיהא יודע אלא אם היו פירות אילן או שדה מפירו' שאינן ידועין הואיל ואין כאן טענה ודאית מה שיודה שאכל ומחרימין על מי שאכל יותר ולא ישלם כל המחזיר קרקע מתחת ידו אם היו השוכרים קיימים מוציאין מהן השכר פעם שניה ונותנין לבעל הקרקע וחוזרין ותובעין זה ששכר להם מקום שאינו שלו ע"כ. הא דאמרי' טוענין ללוקח או ליורש דוקא בטענת ספק שאינו טוען הוא אבל בטענה שהוא עצמו טוען אין טוענין לו לבטל טענתו ולפי' אין טוענין לו עד שנשאל פיו מהו טענתו שמא יטעון ברי' ועליה דנין כך כתבו המפרשים בזה אומר של אבותי וכך האחר והא' הביא עדים דאהבתיה והאחר הביא שאכלה שני חזקה וכו'. וכן כתב הרשב"א בתשובה. כתבו המפרשי' במשנה דצריך ג' שנים מחזקה לאו דוקא שבכל יום יאכל פירות אלא כדרך בני אדם בשובכין וכן בבית הבד וכן במרחצאות אם אין רוחצין בהם אלא ביום די בשלש שנים וכן בכל דבר ודבר די שישתמש בהן ג' שנים כדרך שבני אדם רגילין להשתמש בהן כמו שכתבתי במקומו ב"ה.
<h2>דף לד:</h2>
זה אומר של אבותי וכן האחר ולא נודע כל דאלים ופירשו התוס' והאי כל דאלי' גבר דינא הוא וכל מי שיתגבר בה ראשונה הרי היא שלו עד שיביא האחר ראיה וכל זמן שלא יביא ראיה השני ונתאלם אח"כ ולקחה מהראשון מחזירה לו ואין מוציאה מן הראשון. ומה שאמרנו ואין מוציאה מן הראשון פירוש שאינו מן הדין שיהיו כל ימיהם במריבה אלא אמרו כל מי שיגבר ראשונה בפעם הזאת יהיה שלו עד שיביא ראיה האחר כי קרוב הוא להביא ראיות יותר אם הדין עמו ועוד מאחר שמסר עצמו להתגבר בודאי שלו הוא כמו שכתבתי בדין כל דאלים גבר וכן כתב הרא"ש. ועוד פשוט ואם בא שלישי מן השוק לגזול אותה מוציאין אותה מידו בתרא.
<h2>דף לה:</h2>
אם סייע המוכ' ללוקח להוליך הפירות לביתו לאלתר הוי חזקה ואם טען מוכר לפירות הורדתיו נאמן תוך שלשה ימים אבל לאחר שלשה ימים אינו נאמן כי היה לו למחות פירוש דמחאה כזאת הויא מחא' ולאו דוקא מחאה דגזלנותא. אם סייע לבנות הכותל והכניס כל מקום הכותל (בשם) [בשל] חבירו לא הוי חזקה לאלתר בתרא. קרקע שנודע שהיה של ישראל ואם היה ביד גוי זמן ידוע ומכרה הגוי לישראל ואכלה שני חזקה דינו כגוי ואינו מועיל לו חזקה אלא שטר ואם טען אני ראיתי שמכרתה אותה לו או אני ראיתי ביד גוי שטר מכירה שמכרתה לו מועיל לו חזקה דאי בעי אמר אני זבינתה ממך וכן כתב הרשב"א והרא"ש ופר"ח ודוקא שמכיר החתימות משטר המכירה או שמקויים וכתב הראב"ד כי זה הגוי אינו כל כך אנס שיכתבו לו שטר מחמת יראת סיקריקון אלא כל סתם גוי אנס ומתיראין למחות בו אבל לא לבא מכחו ועם כל זה הבא מכחו יש לו חזקה בלא שטר במ' שנה כדאמרינ' בארית' דפרסאי וכן כתב הרא"ש. הקונה שדה מגוי שהיתה של ישראל והחזיק בה הגוי ארבעים שנה הרי היא שלו בתרא. החזיק שלשה שנים באותו שפת הקרקע שהוא חוץ לגדר שזורעין לחיות ולא החזיק בפנים מן הגדר אינה חזקה בתרא. אכלה שני ערלה או שביעית או כלאים ונהנה מחבילי זמורות הרי זו חזקה אבל אכל מהפירו' אינה חזקה דלא החזיק כמו שמוחזקין האנשים שאינם אוכלין דבר איסור בתרא וברשב"ם. אכלה שחת בלא בישו' אינה חזקה ובמקום שיש בהמות הרבה שנותנין להם השחת לאכול הוי חזקה בתרא. החזיק בקרקע שהוא רע כל כך שיש בו בקעים לא הוי חזקה וזהו תפחיתה בלשון חכמים ופר"ח שדה שלא חרש בה אלא הוגשמה ונתבקעה מחמת הרומ' כגון פתחי החרישה וזרע בה בתרא ברשב"ם. קרקע שאינה עושה כי אם מה שזורעין בה אינה חזקה בתרא. ישראל אלם כגון דבי ריש גלותא לא מחזיק בקרקע שלנו כלומר לא מהניא להו חזקה ולא לנו בקרקע שלהם בתרא. דקל נערה כלומר דקל שמשיר פירותיו מאיליו אינה חזקה אם לא ילקוט ביד. או אילן שעומד בו הפרי בו יותר משנ' או פחות משנה ופעמים שילקוט פירותיו שלשה פעמים בפחות מג' שנים כגון שלש בצירות בפירות עם כל חזקתו שלשה שני' שלמות וכן כתב רב האיי בתרא.
<h2>דף לו:</h2>
ניירה לא הוי חזקה כלומר שחרש אותה ולא זרעה כי לא חושש בעליו למחות כי טוב לו מאח' שאינו אוכל פירות והיה עושה טוב בקרקע. ועוד פשוט ניירה שנה וזרעה שנה וכן כמה שנים הניר אינו עולה לו ממנו שני חזקה כי אם שני הזריעה אף על פי שהניר קודם לזריעה בתרא. שלש בית סאה יש להם שלשי' אילנות לכל סאה ולא עשו פירו' בכל שנה כי אם י' מהם ואכל י' בכל שנה הוי חזקה והוא שאכלן מפוזרו' כגון שלשה מפוזרות בכל סאה אבל אם היו ט' אילנות ממנו שלשה בבית סאה ואוכל בכל סאה אחת בכל שנה לא הוי פזו' ולא הוי חזקה וכל זה מיירי כגון בנות שוח שעושה פירות לשלשה שנים אבל אם הוציא כולן פירות בכל שנה ולא אכלן כולן לא הוי חזקה בתרא. בנות שוח שאינן עושות כי אם לשלשה שנים חזקתן שנה ראשונה שיחנטו התחילו שני חזקה ונעל וגדר השדה כל שלשה שנים ועשה כל צרכי האילנות ואכלן בשנה שלישית בתרא. אכל שני חזקה באילנות אפילו רצופין הוי חזקה וכתב הרמב"ם ז"ל הוי חזקה לאילנות אבל לא לקרקע כי אין לו קרקע בתרא. אכל אילן שלשה שנים וטען אתה מכרתו לי עם מקומו עד התהום ואבדתי שטרי ואם יבש שאטע אחר במקומו נאמן ואם בא לחפור בעל הקרקע תחתיו אפילו כמה אמות מעכב עליו פירו' ואם מת דקל קנה מקומו למשטח ביה פירי או לחפור. בתרא וברשב"ם.
<h2>דף מא.</h2>
כל חזקה בין משלשה שנים בין מיום אחד צריך טענה אתה מכרת או נתת או אביך אבל אם אמר לא אמר לי אדם מעולם דבר אינה טענה ואנן לא טענינן ליה ואם חזר וטען אתה נתת או מכרת אינו נקרא טוען וחוזר וטוען בתרא. החזיק ג' שנים ואמר לו מאי בעית וכו' ואומר הלה מפלוני קניתיה שאמר לי שקנאה ממך צריך להביא ראיה שדר בה האחר יום אח' קודם שמכרה לו ואם אמר מתחלה אני ראיתי כשמכרת אותה אינו צריך להביא ראיה שדר בה יום אחד האחר. ואם טען מתחלה הוא אמר לי שקנאה וחזר ואמר אני ראיתי אינו טוען וחוזר וטוען וכתבו המפרשים וכן נראה מדעת רי"ף וכן כתב הרא"ש שאם אמר מתחלה סתם הוא קנאה ולא פירש היאך הוא יודע וחזר ואמר אני ראיתי אינו נקרא טוען וחוזר וטוען וכן פרשב"ם. ואם אמר איני יודע אם קנאה ממך אינה טענה. ועוד פשוט בגמרא ובכל מקום שצריך להביא ראיה שדר בה יום אחד אפילו למוד ארכו ורחבו אינה ראיה. ואם הביא ראיה שדר בה מוכר יום אחד המוכר והחזיק הוא שלש שנים אינו צריך להביא ראיה אם לקחה וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכן עקר כי טוענין ללוקח. בתרא וברשב"ם. שלש לקוחות מצטרפין כגון שמעון החזיק שנה בקרק' ראובן ומכרה ללוי והחזיק בה לוי שנה אחרת ומכרה ליהודה והחזיק בה יהודה שנה אחרת אם היו המכירות בשטר אף על פי שאבד שטרו שמעון הרי זה חזקה והפסיד ראובן קרקע אם לא מיחה. אם היו המכירו' של לוי ויהוד' בעדי' ובלא שטר אין לו חזקה דאין לה קול פי' אבל במכירה שהיא כמו מחאה שמוכרה מערער מועיל למכירה בעדים לבד ובמחאה תמצאנו בתרא וברשב"ם.
<h2>דף מב.</h2>
אין לבן חזקה בנכסי האב ולא האב בנכסי הבן כל זמן שסמוך על השלחן אבל אם נתפרדו או מת א' מהם או שהביא ראיה יש להם חזקה זה על זה. בתרא וברשב"ם. הביא המחזיק שלש שנים שני עדים מכל שנה ואפילו שלש' אחין אחד לכל שנה אח(ת) עם אדם אחד מן השוק הוי חזקה ופשוט כי הוא עדות אחת להזמה כלומר ואם יזומו משנה אחת בטלה כולה ואינן נעשין זוממין עד שיזומו כולן ואם הוזמו האחין משלמין החצי והאחר מן השוק משלם מחצה בתרא [נ"ו ע"א]. אחד העיד שאכלה ג' שנים מחטין והאחד כמו כן שאכלה ג' שנים אבל אמר שהיו שעורי' הויא חזקה אבל בין חטים לקטנית לא הוי חזקה בתרא.
<h2>דף נז.</h2>
החזיק במצר חבירו להעמיד בהמתו או תנור וכירים או ליתן זבל או לגדל תרנגולין והחזיק ג' שנים ובא בטענה הרי זו חזקה אפי' לא עשה מחיצה וכתב הרמב"ם בחצר חבירו אפילו העמיד בהמתו ועשה מחיצה לא החזיק שאין זה אלא דרך שאלה וכן למעמיד תנור וכירים ליתן זבלו ולגדל תרנגולין שא"ת החזיק אין לך אדם שמשאי' מקום לחבירו ותמהו עליו ואולי כי סברתו שלאלתר לא הוי חזקה אפילו עשה מחיצה עד לאח' ג' ולאחר ג' הוי חזקה אפי' לא עשה מחיצה.
<h2>דף קסט:</h2>
פירו' חזקת הבתים שטר וחזקה ובא לידון עם שניהם צריך לברר השטר אם העדים קיימין אף על פי שיש עמו חזקה כך היא גרסת הגאונים וכתבו התוס' וכן הגאונים ואם אי איפשר לברר כגון שמתו עדי' או שהלכו למדינת הים נדון בחזקה אבל אם ישנן לעדים צריך לברר וכן כתב ר"ח ואם אמר אבד שטרי אינו נאמן או אם לא הביא השטר ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל ונתבטלה נמי החזקה. ואם נמצאו קרובים או פסולין לא ברר כלל בקרקע אזלי' בתר חזקה קמא ובטלטל בתר המוחזק וכן הפירות בכל מקום שיש לו פירו' ואכל אותם בכל שנה מקום שיש בו ספק מציעא כתובות.
